איזה כיף, סוף סוף נחתם הסכם קיבוצי בין ההסתדרות לאוצר שמסדיר את תנאי עובדי הקבלן. אז מה, הכל טוב? כן - אבל רק אם אתם ההסתדרות או האוצר. אם אתם עובדי קבלן, המצב עדיין גרוע. למה? בשביל להבין למה נדבר קודם על כמה מושגים בסיסיים.

יש כמה סוגים של עובדי קבלן: הסוג הראשון הוא עובדי הקבלן שעובדים במקומות עבודה "מאורגנים", כלומר מקומות עבודה שיש להם הסכם וועד עובדים קיבוצי עם המעסיק, כמו הבנקים, הנמלים, התעשיה האווירית וכיוצא באלו. לכאורה, במקומות עבודה מאורגנים לא אמורים להיות עובדי קבלן, כי ההתסדרות וועד העובדים לא אמורים לאפשר את זה. אז איך בכל זאת הגיעו עובדי קבלן למקומות עבודה מאורגנים? פשוט מאוד - ההסתדרות, שכוחה הלך ונחלש מאז שנת 1992, נכנעה ללחץ של המעסיקים ואפשרה להם להכניס עובדים חדשים שההסכמים הקיבוציים באותם מקומות לא יחולו עליהם, כל עוד הם לא יועסקו ישירות על ידי מקום העבודה. בדרך הזו המעסיק יכול להכניס עובדים חדשים בתנאי שכר נמוכים הרבה יותר, ואילו ההסתדרות לא נפגעת כי היא עדיין שולטת בוועד העובדים של המעסיק. ככה אף אחד לא נפגע. אה, חוץ מעובדי הקבלן כמובן.

הסוג השני של עובדי הקבלן הוא עובדי הקבלן שבשירות המדינה. הסיבה להכנסת עובדי קבלן לשירות המדינה היא כפולה - קודם כל, כדי לחסוך כסף באישור ההסתדרות, ממש כמו בפסקה הקודמת. אבל חוץ מזה, בשירות המדינה יש בעיה של תקנים - כדי לשכור אנשים חדשים צריך לפתוח תקנים חדשים, אבל האוצר לא תמיד מקצה תקנים חדשים. אז מה עושים? ישראבלוף! במקום לדרוש תקציב לעשרות תקנים חדשים פשוט פותחים "תקן" אחד בלבד, לחברת הקבלן. שוב, כולם מרוצים. חוץ מעובדי הקבלן.

עובדים מהסוג השלישי הם עובדי הקבלן שעובדים במקומות עבודה לא מאורגנים, לדגמא - המנקים בבית הקפה, המאבטח בקניון וכיוצא באלו. עובדים אלו מועסקים על ידי קבלן בכל  מיני תירוצים של "גמישות ניהולית", אבל בפועל צורת ההעסקה הזו נועדה בעיקר לחסוך כסף. למעסיק, כמובן.

עכשיו שהבנו מי מעסיק את עובדי קבלן, נדבר קצת על התועלת הגדולה שבעובדי הקבלן - החיסכון בכסף. אז איך עובד הקסם הזה, שמאפשר למעסיק - בין אם הוא מאורגן, בין אם הוא המדינה ובין אם הוא "סתם" בית הקפה השכונתי, לחסוך כסף? ככה עובדת המתימטיקה של הקיפוח: עובדי קבלן מקבלים שכר מינימום, וזו כמעט אקסיומה. אף אחד לא מעסיק עובדי קבלן ומשלם להם שכר גבוה. העלות הכוללת לשעה של עובד שכר מינימום מורכבת מעלות השכר שלו לשעה בתוספת זכויות נלוות וזכויות סוציאליות, כגון דמי הבראה, ימי חופשה, הפרשות פנסיוניות, פיצויי פיטורין ועוד, כאשר את הסכום הכולל מחלקים במספר שעות העבודה של הקבלן ומוסיפים לעלות השעה הסופית. נכון להיום, עלות מלאה של עובד שכר מינימים לשעה עומדת על כ- 34 ש"ח לשעה, כולל כל הזכויות הסוציאליות. מתחת לזה פשוט אי אפשר לרדת, ועדיין לעמוד בתנאי החוק.

אבל מה עם הקבלן? הוא לא צריך להרוויח? בטח שכן. אז נוסיף לו עוד שקל אחד בודד לכל שעת עבודה של עובד, והנה הגענו לסכום של 35 שקלים לשעת עובד קבלן, כולל רווח מינימאלי לקבלן. עכשיו בואו נעשה חשבון פשוט - האם 34 שקלים לשעה הוא סכום נמוך יותר או גבוה יותר מ- 35 שקלים לשעה? ברור שגבוה יותר. אז למה שמישהו יסכים לשלם 35 ש"ח לשעה בעבור עובד קבלן שהוא יכול להעסיק ישירות בעבור 34 ש"ח לשעה? התשובה היא שאף מעסיק לא משלם יותר, כי עובדי הקבלן מוצעים למעסיקים במחירים לשעה נמוכים יותר ממחיר מ- 34 ש"ח לשעה.

איך הקבלנים מציעים עובדים  במחיר לשעה שלכאורה הוא לא רווחי להם (וכנראה גם לא חוקי)? פשוט מאוד, הם גובים מהמעסיקים סכום נמוך לשעה, אבל משלמים לעובדים סכום נמוך אפילו יותר. הדרך הראשונה שבה זה נעשה היא פשוט לא לשלם לעובדים שלהם זכויות סוציאליות. הרי מי באמת יודע לחשב כמה כסף מגיע לו בגין דמי הבראה בשנה הראשונה, כמה ימי חופשה מגיעים לו בעבור שנת העבודה השנייה, ומתי צריך לשלם לו דמי חגים? בטח לא השומר שעלה מרוסיה או המנקה שעלתה מאתיופיה. מתוך 20 עובדים שלא קיבלו זכויות סוציאליות אולי אחד יתבע, וגם הוא יקבל בסוף בפשרה חצי ממה שמגיע לו. שיטת מצליח אמרנו? 

הדרך השנייה היא לשלם לעובד שכר מלא, אבל להפחית לו אותו באמצעות קנסות - העובד איחר בדקה למשמרת? קנס של 200 שקל. המדים של העובד מקומטים? קנס של 300 שקל. העובד יצא להפסקת פיפי בלי אישור? קנס של 400 שקל. כמה עובדים מכירים את סעיף 25 לחוק הגנת השכר שאוסר ניכויים כאלה? אף אחד. 

אז אם זה כל כך גרוע להיות עובד קבלן, ואם אין שום פיקוח על השכר והזכויות הסוציאליות שלא משולמים להם, למה ההסתדרות הסכימה להשאיר את המעמד הזה כל כנו במקום לדרוש את הקליטה של עובדי הקבלן כעובדים מן המניין אצל המעסיקים? כי יש שם כסף. המון כסף. המון כסף בגלל שכל עובד שחל עליו הסכם קיבוצי צריך לשלם אחוז מסוים מהשכר שלו כדמי טיפול להסתדרות, גם אם הוא לא חבר הסתדרות. דמי הטיפול משולמים עבור ההנאה מההסכם הקיבוצי, והם מנוכים במקור על ידי מי שמשלם את השכר - בעלי חברות הקבלן.

כשעיני יצא למאבק הוא ידע שהאוצר לעולם לא יסכים לקלוט את כל עובדי הקבלן כעובדים מן המניין. עיני גם ידע שהוועדים הגדולים לא ילכו איתו עד הסוף וישביתו לשבועות רבים את המשק רק כדי להגן על האינטרסים של המנקות והמאבטחים. אז הוא בילף - הוא השבית את המשק לכמה ימים, איים, עשה שרירים, וקיבל את מה שהוא רצה מלכתחילה - הסכם פושר וחסר שיניים, שלא יבטל את ההעסקה הקבלנית אבל כן יכניס הרבה מאוד כסף לקופת ההסתדרות.

אז מי אמר ששום דבר טוב לא יצא מההסכם הקיבוצי של עובדי הקבלן?